על הרגלי אכילה – והקשר לאכילה מגוונת

כל הורה טרי מכיר את הלחצים והשאלות סביב האכילה של ילדיו.

"ינקה? לא ינק? בקבוק? כמה? עלה במשקל? לא עלתה במשקל?".

את ההמלצות והעצות "אל תתנו פרות לפני ירקות.." "אל תרסקי לו למחית חלקה" "אל תושיב אותו, כן תושיב אותו…".

אכילה היא מקור השליטה הראשון של התינוק, וגם שלנו. כשמשהו לא טעים לנו, מוזר, חדש – אנחנו ניזהר ונסגור את הפה. מה קורה כשהילדים נזהרים כל הזמן.. וכמעט לא מתנסים.

זו אכילה בררנית.

הורים רבים פונים אלינו במצוקה עקב אכילה מצומצמת ומגוון דל של מזונות אותם אוכלים ילדיהם. "רק פסטה בלי כלום ושניצל" "לא נוגע בירקות" "לא מוכנה לאכול בגן" "לוקח לבית ספר רק לחמנייה עם שוקולד"..

הסיבות לאכילה בררנית רבת ומגוונות, החל בקשיים רגשיים, תחושתיים, התנהגותיים, וכלה בהרגלי אכילה, חשיפה, ועוד.

לפני שנתחיל תכנית אכילה עם איש מקצוע, יש כמה שינויים באורח החיים המשפחתי שניתן לבצע, ועשויים להשפיע ולהרחיב את המגוון התזונתי של ילדינו.

איפה אוכלים?

נתחיל באיפה לא אוכלים – מול הטלוויזיה. ישיבה ואכילה מול מסך לא מאפשרת אינטראקציה בין אישית סביב האכילה, מקשה על שימוש בכלי אוכל, גוררת אכילת יתר וחוסר מודעות ללעיסה וארגון אורלי.

נאכל סביב לשולחן, כאשר ניתן לקיים אינטראקציה תוך כדי הארוחה, לדבר על ההעדפות והרצונות, טעים/לא טעים, נהפוך את הארוחה ל"נקייה מהסחות".

מה אוכלים?

תאמינו או לא – זה פחות חשוב. לכולנו יש העדפות, בחלקן סביבתיות (מאכלי עדות, טעמים מוכרים) ובחלקן אורגניות (למשל – מתוק). הדגש החשוב הוא על חשיפה. ואיך ניחשף? נראה את אימא בוחרת לאכול מלפפון חמוץ, את אבא בוחר חביתה עם בצל, אח/אחות שמורחים חומוס על הלחם. במרכז השולחן, מולנו, יהיו כמה סוגים של מאכלים (אפילו כאלו שאין סיכוי שנאכל!) ועדיין "ניאלץ" להיחשף אליהם – לריח, לצבע, לצורה.

כאשר אנחנו מוותרים על ארוחה משותפת, אנחנו מאבדים זמן חשיפה יקר.

מהי חשיפה?

אכלנים בררנים ינהגו בחשדנות והימנעות לכל מזון חדש שאינו "מתאים" להעדפות הרגילות. אכלן בררן זקוק לחשיפה של לפחות 20 פעמים למזון מסוים על מנת להסכים להתנסות ולגעת בו (אפילו לא להכניס לפה). ארוחות משפחתיות מאפשרות חשיפה קבועה, פעם או פעמיים ביום, ויובילו לאפשרות של טעימות חדשות.

דוגמה אישית?

גם לנו, ההורים, יש העדפות. אם נגיב בהבעת גועל לקישוא או קוטג', או נסרב לשבת כאשר יש ריחות טיגון  – הילדים יפנימו ויחקו אותנו. אפשר להגיד "אני לא אוהבת קישוא" ולהפוך את השיח על ההעדפות ללגיטימי ופתוח.

למי פונים לעזרה ומתי?

בכל שאלה וחשש בנוגע למגוון התזונתי של ילדיכם, ניתן לפנות לתזונאי/ת, במידה ויש לכם חשש שהבררנות הינה על רקע חושי – ניתן לפנות למרפאה בעיסוק שמתמחה באכילה.

אדוה מורן רג'ואן  – מנהלת מרכז חמניה